אז מה אני עושה פה?
יוצרת תוכן
גם אני שואלת את עצמי
כל יום.
לפעמים אני יוצרת, לפעמים אני רק מנסה לזכור מה רציתי להגיד אבל ברוב המקרים- חושבת על משחקי מילים.
אבל איכשהוא-
בין מתכון ליצירת תוכן, הבנתי שיש כאן משהו שהוא גדול יותר.
אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים מה אעשה היום-
סביר להניח שהייתי אומרת לך שאני באמצע עוד קורס נטורופתיה,
או שקועה עמוק בסדנת סאטיה,
או לומדת איך לנהל משא ומתן.
כי מה לעשות- אני טיפוס שלומד.
וזה לא נגמר:
נטורופתיה? צ’ק.
שיווק אסטרטגי? צ’ק.
מיתוג? ברור.
משא ומתן? למה לא.
טיפול? לגמרי.
12 צעדים? ברור שכן.
סאטיה? בטח.
ולמה כל זה?
כי באיזשהו שלב הבנתי מה שרובנו יודעות:
כשהגוף בריא- גם הנפש נרגעת,
וכשגם הנפש רגועה -החיים נראים הרבה יותר טוב.
(וטוב, לפעמים גם צריך לדעת לנהל מו”מ על מחיר האבוקדו)
בין לבין- החיים קרו.
וביחד איתם – גם שאר יישוב.
ושם, איכשהו, גיליתי שהמטבח הוא הרבה יותר ממה שחשבתי.
לא רק מקום של סירים.
מקום של ריפוי.
של יצירה.
של לעשות לעצמי טוב.
ואז… איכשהו מצאתי את עצמי מעלה סטורי על שייק בננה.
נשבעת. שייק בננה.
לא תיארתי לעצמי שמפה תתחיל “קריירת מתכונים״.
אבל את יודעת איך זה ש סטורי אחד, ועוד אחד…
ופתאום – הודעות:
“מאיפה המתכון?”
“איך הכנת את זה?”
“יש לזה גרסה בלי גלוטן?”
ומשם? טוב, את בטח מנחשת – כדור שלג.
בלי תוכנית עסקית (מי בכלל חשב שזה יהיה עסק)
בלי צוות אסטרטגי (אני הצוות).
בלי מחברת מתכונים נורמלית (אבל עם ערימות פתקים במגירה).
מה שכן היה- אהבה לאוכל פשוט, רגישות לגלוטן, טעים ובריא.
ורצון לשתף.
וככה נולד האינסטגרם שלי.
ואז הגיע הרגע שבו כבר אי אפשר היה לדחוף את כל המתכונים לסטוריז.
הפתרון?
אתר.
בלי רשימות מרכיבים אינסופיות.
בלי תמונות מושלמות שאף אחת לא באמת מכינה.
פשוט מקום אחד – לאכול טוב,
להרגיש טוב,
וליהנות מזה.
ואם כבר הגעת עד לכאן-
חשבתי שיהיה נחמד לספר גם מה עוד אני עושה, חוץ מערבוב בקערות.
כי איכשהו – עם השנים, מה שהתחיל משייק בננה, הפך לעולם קצת יותר רחב.
היום אני לובשת כמה כובעים (ולפעמים גם באותו יום, כן?)
וזו בדיוק ההזדמנות להראות לך אותם:
מה זה אומר ״יוצרת תוכן״?
שבמקום משרד עם צוות של 7, יש לי מוח קצת עייף מלחשוב על קריאטיב, טלפון עם אחסון מלא, ומקרר שכנראה חסר בו לימון.
אני כותבת, מצלמת, עורכת, מבשלת, מנהלת קהילה, מנהלת כספים, סוגרת קמפיינים ומשתדלת לא לענות להודעות ב-1 בלילה.
״אבל איך את מתפרנסת?״
הו! שאלה ישראלית קלאסית!
וגם ממש טובה.
אני משתפת פעולה עם מותגים שאני באמת אוהבת, כאלה שהם חלק מהיומיום שלי – לא כי הם טרנדיים, אלא כי הם פותרים בעיות ובגדול לא עושים נזק לעולם.
ואם זה לא עובר את מבחן
״האם החברה הכי טובה שלי הייתה עוצרת וצופה בזה?״ –
זה פשוט לא עולה.
- כתבות שאמא שלי שלחה לכל החברות שלה בוואטסאפ כולל לקבוצה של ועד בית:
- MAKO - "הייתי באובססיה, אפשר להגיד הפרעת אכילה"
- N12 - "מפה לשם החברה הכי טובה של בר רפאלי אומרת לה שהיא חייבת להתחיל לעקוב אחריי"
- מגזין את - "הרגשתי בחיי מהי בדידות, הגעתי לשפל של הדברים ויצאתי מחוזקת"
- ישראל היום - "פחדתי שיגנבו לי את מקור הפרנסה - היו לי התקפי חרדה"
- ישראל היום - תפסיקו לאכול רק עם העיניים: הבלוגרית המפורסמת מגיעה לבית קפה בתל אביב
מותגים שלא גרמו לי להתחרט בדיעבד:
מנהלת קהילה
ואירועי תוכן בעולמות הוולנס
אני מנהלת קהילה ואירועי תוכן בעולמות הוולנס.
מה זה אומר? שאני בונה מרחבים לנשים – כאלה שאפשר סוף סוף להוריד בהם את הבטן, את הציניות ואת ה״הכול אחלה״.
מרחבים שבהם אחת בוכה באמצע אמבטיית קרח, השנייה מתפוצצת מצחוק, והשלישית שואלת אם נשארה עוד טחינה.
אני יוזמת, מפיקה, מחברת בין נשים שלא הכירו –ואיכשהו גורמת להן להרגיש שהן חיכו אחת לשנייה כל החיים.
הריטריטים שלי הם לא סדנאות שקט –
הם סדנאות אמת.
עם הרבה אומץ, אהבה, ודברים שצומחים רק כשמרשים לעצמנו
לרדת לרגע מהסדר יום.
מנחת פודקאסט
אני גם מנחת הפודקאסט "100% טבעי"
(ולמבריקות שבינינו - גם 100% TV).
זה פודקאסט שמנקה מהשיחה את כל מה שלא צריך: הצגה, פוזה, תשובות יפות מדי או כותרות צהובות.
התחלתי אותו לפני שנתיים, אחרי שהזמנתי מיקרופון מאמזון ועשיתי לעצמי לילה לבן כדי להבין איך המערכת עובדת ומה עושים עם כל זה.
מפה לשם, התחלתי לפתוח את המיקרופון ברגעים קשים, לבד, אחרי פרידה, בתקופות שמחות יותר, לפעמים ב־2 בלילה – ופשוט הקלטתי. בלי ציפיות, ובטח לא בשביל שמישהו יאזין. איכשהו… זה תפס.
מאז אני מדברת עם אנשים על החיים כמו שהם – על אהבה, פחד, מיניות, הומור, אוכל, כסף, לבד, משמעות, וכל מה שבאמצע.
(ובשלב מסוים, כבר לא נשארו לי הרבה ברירות אלא להתחיל לצלם את הפרקים באולפן – שייראה קצת יותר מקצועי לפחות מבחוץ.)
לפעמים אני צוחקת, לפעמים בוכה, לפעמים לא מעלה פרק שבועות – כי גם החיים עצמם לא תמיד יוצאים בזמן.
זה לא פודקאסט מושלם.
אבל הוא 100% טבעי:
